| |
עודד מנשה: עכשיו משהו קצת אחר לגמרי, נדבר לכם כאן. לפני שבועיים נחתה בארץ טיסה ישירה מארצות הברית של ארגון נפש בנפש, ועליה מאות נערים, עולים חדשים, שמתכוננים להתגייס לצבא. בוקר טוב לרון שניידר, אחד מהעולים החדשים, ובוקר טוב גם לעומר פרינקל, חברי היקר, שליווה את החיילים לעתיד, בשבוע האחרון לפני עלייתם ארצה. אז נתחיל איתך, עומר, כי בכל זאת, הוא יספר...
עומר פרנקל: בוקר טוב, בוקר טוב, עודד. קודם כל, לא...
עודד מנשה: נפש בנפש, מה זה?
עומר פרנקל: נפש בנפש זה ארגון שדואג להעלאתם לישראל של יהודים מצפון אמריקה, ארצות הברית וקנדה. חמשת אלפים יהודים מדי שנה עולים לישראל, האם ידעת? מאזור צפון אמריקה.
עודד מנשה: אני לא ידעתי.
עומר פרנקל: שתבין, זה משפחות שלמות שעוזבות את החיים שלהן, בארצות הברית, הנוחה והמסודרת, ובאים לכאן, עם הילדים, לחיות בישראל.
עודד מנשה: למה?
עומר פרנקל: ציונות. זאת המילה, בלי בושה.
עודד מנשה: בלי בושה.
עומר פרנקל: עכשיו, חוץ מהמשפחות האלה, במסגרת הטיסה הזאת, שהיו על המטוס 400 בני אדם, מטוס מיוחד, בואינג של אלעל, שהטיס 400 בני אדם לעלות לישראל, היו גם בסביבות 104 חבר''ה צעירים, חיילים לעתיד, שעלו כדי להתגייס לישראל. כן. עכשיו, הנה, אנחנו רואים אותם, את החבר''ה האלה.
עודד מנשה: נכון.
עומר פרנקל: זה בג''יי אף קיי, בניו יורק, נמל התעופה בניו יורק, היה שם ממש תחושה של לשכת גיוס קטנה,
עודד מנשה: הבאנו את הבקו"ם לג''יי אף קיי.
עומר פרנקל: בדיוק. אתה רואה שאפשר לראות, את כל החבר''ה הצעירים, מתרגשים, נפרדים מהמשפחות שלהם, הייתה באמת תחושה כזאת של אווירה חגיגית באוויר.
עודד מנשה: תראה, אצלנו עולים לאוטובוס, פה זה עולים על מטוס. כל אחד עולה למשהו.
עומר פרנקל: כן. יחי ההבדל הקטן.
עודד מנשה: כן.
עומר פרנקל: ואז הגיעה טיסה, טיסה של אלעל, בואינג 747, ג''מבו כזה גדול, שכולו,
עודד מנשה: הנה, רואים את הטייסים אפילו,
עומר פרנקל: עולים חדשים. על המטוס, תיכף רון גם כן יוכל לספר לנו, הייתה תחושה כזאת, אתה יודע, של מתח, אבל שמחה וגאווה. דבר אחד מאוד נחמד, על המטוס, תיכף אתה תראה, יש צוות מיוחד של משרד הפנים, שכבר במהלך הטיסה עושה את כל התהליכים הבירוקרטיים שעוזרים לקלוט את החבר''ה ה...
עודד מנשה: סוג של חיול כבר במטוס?
עומר פרנקל: לא חיול, אבל קליטה, קליטה. זה משרד הפנים. את תעודות עולה חדש הם כבר קיבלו למטה בארץ מוכנות. זאת אומרת, הם לא צריכים לעמוד בתור, הם לא צריכים לחכות,
עודד מנשה: יפה, במקום בסיס קליטה, מטוס קליטה.
עומר פרנקל: נכון. בדיוק. עכשיו, הבנתי שהאחוזים הגדולים בעבר, של עולים חדשים, היו יורדים בחזרה לארצות הברית, בגלל העניין הזה של הבירוקרטיה. והנה, עכשיו הם מגיעים למטוס והבירוקרטיה כבר מתחילה להתקצר. זאת אומרת, באמת, אחוז היורדים לארצות הברית קטן. רק אחוז וחצי מתוך כלל האנשים שעולים לישראל חוזרים לארצות הברית. זאת אומרת, הרבה יותר נשארים.
עודד מנשה: זאת אומרת, מעל תשעים אחוז בטוח נשארים איתנו.
עומר פרנקל: בדיוק.
עודד מנשה: אפילו יותר.
עומר פרנקל: כן.
עודד מנשה: טוב.
עומר פרנקל: אחרי 11 שעות טיסה מגיעים לישראל, ויש טקס חגיגי, קבלת פנים. אני ראיתי אנשים אפילו שנישקו את אדמת המולדת איך שהם ירדו מהמטוס,
עודד מנשה: הנה, אנחנו רואים פה את כולם מחכים, ממש, מחכים להם שיורדים מהמטוס,
עומר פרנקל: כן. הייתה כמובן קבלת פנים מרגשת, שרת הקליטה הייתה, קצין חינוך ראשי, החבר''ה שרו ורקדו, הגיעו ספרי תורה. באמת, אני אומר לך, כל הציניות נעלמת ברגעים האלה שאתה רואה אנשים שבאים מתוך איזשהי תחושה של שליחות ושל אהבה למולדת ומגיעים לישראל. ועכשיו בעצם הגענו כדי לשוחח עם רון, שהגיע איתנו,
עודד מנשה: עם אחד, אחד מתוך העולים, רק אחד.
עומר פרנקל: את רון אני פגשתי כבר בניו ג''רזי בבית הוריו.
עודד מנשה: אז פגשת את אמא שלו?
עומר פרנקל: פגשתי את אמא שלו, שתיכף גם נראה אותה.
עודד מנשה: אוקיי.
עומר פרנקל: וגם ראיתי את החדר שלו. ובחדר של רון יש משהו מאוד מיוחד, שתיכף אתה תראה.
עודד מנשה: בטח תמונה של פאוור ריינג''ר, או איזה, איזה תמונה של איזה, או, הנה תמונה של, זאת התמונה שיש לך בחדר, אני אסביר למאזינים שלא רואים. יש תמונה של שחרור הכותל, נכון?
עומר פרנקל: של הצנחנים.
עודד מנשה: של הצנחנים שמשחררים את הכותל.
רון שניידר: כן.
עודד מנשה: זאת התמונה שבחרת לשים בחדר שלך?
רון שניידר: היה לי בר מצווה בכותל, וקיבלתי את זה מתנה מדוד,
עומר פרנקל: מהצלם שצילם את התמונה.
רון שניידר: כן. וזה מיוחד בשבילי.
עומר פרנקל: אתה מבין? טינאייג'', מעל המיטה שלו יש תמונה של שחרור הכותל.
עודד מנשה: זה מרגש מאוד.
עומר פרנקל: זה קשור איכשהו לרצון שלך, זה קשור איכשהו לרצון שלך להתגייס, נכון?
רון שניידר: כן.
עודד מנשה: בוא תספר, יש לך חיים כל כך נוחים בארצות הברית, הכל כל כך נפלא,
רון שניידר: כן.
עודד מנשה: אתה רץ שם, אתה מצליח, יש לך חברים, יש לך אמא ואבא,
עומר פרנקל: חברה.
עודד מנשה: וחברה, אוך, אז בכלל. מה אתה צריך את כל ההסתבכות הזאתי?
רון שניידר: כבר, אני כל הזמן דיברתי על להתגייס, ולא יודע, השנה הזאת, לא ידעתי אם אני רוצה להתגייס, או ללכת לקולג'', כמו כל החברים שלי כבר בקולג'' עכשיו. אבל הייתי פה שנה שעברה בקיץ, ומשהו קרה, אני לא זוכר, משהו קרה, אבל ידעתי שם שאני רוצה לחזור.
עודד מנשה: אבל מה קרה? בוא תספר, איזה הארה חווית שאמרת, פה אני ממשיך?
רון שניידר: גם הייתי במחנה יהודי כזה, בויסקונסין, והיו מדריכים ישראלים שבאו אחרי הצבא, וראיתי אותם, וראיתי את המדריכים האמריקאים והם היו שונים. מה ש, לא יודע, אני לא יכול להסביר את זה.
עודד מנשה: אבל הרגשת שאתה רוצה לבוא לפה את שנים הקרובות.
עומר פרנקל: אתה יודע, אמא של רון סיפרה לי בשיחה שבעצם מה שקורה לחבר''ה האלה, הם מגיעים לארץ והם פתאום פוגשים ישראלים אחראים, ישראלים מגדילי ראש, וזה נוגע בהם, וזה הדבר שגורם להם לרצות להגיע לישראל.
עודד מנשה: זה נכון?
רון שניידר: כן.
עודד מנשה: כן? הישראלים עשו לך משהו?
רון שניידר: כן. במחנה.
עומר פרנקל: לאן אתה רוצה להתגייס?
רון שניידר: אני לא בדיוק יודע. אני רוצה להיות קרבי, אבל אני אעשה את הכי טוב שאני יכול ונראה מה,
עודד מנשה: מה אבא שלו יגיד? מה אבא שלך יגיד? הוא באמריקה, הוא בקושי, הוא בכלל, הוא לא מפה, הוא לא יודע...
רון שניידר: כן, לא, היה קשה לו, אבל, הוא אף פעם לא אמר אל תעשה את זה, הוא כל הזמן, כאילו הוא ראה שאני שמח, אז גם הוא.
עודד מנשה: אתה יודע, הסיפור שלו, מה שקראתי, שאתה בכלל יש לך אמא יהודיה שגרה פה וטסה לארצות הברית,
רון שניידר: כן.
עודד מנשה: ובמקרה היא הכירה את אבא,
רון שניידר: כן.
עודד מנשה: והשאר הכל היסטוריה.
רון שניידר: כן.
עומר פרנקל: ועכשיו אמא שלחה אותו להתגייס ונשארה בארצות הברית. בוא נשמע מה היא אמרה על הקטע הזה של המרחק.
עודד מנשה: אמא של רון,
עומר פרנקל: כן.
עודד מנשה: שים לב, רון, אמא שלך, בבקשה. אוי, איזה בית יפה.
עמליה שניידר, אמא של רון: לצערי זה מה שהוא רוצה. ואני אומרת לצערי כי אני אמא ואני חוששת, ואני נמצאת בצד השני של הכדור. אז ודאי שאני חוששת. אבל זה מהול בגאווה, זה לא ל... או זה, או זה. אני חוששת מאוד, אני רוצה שהוא יהיה בקרייה ושאני אדע שהוא יהיה בטוח, אבל אני אדע שזה לא ל... ואני אשתדל להיות בקשר ו... אתפלל בשבילו.
עומר פרנקל: זאת עמליה, אמא של רון.
עודד מנשה: זאת עמליה. כן.
עומר פרנקל: דרישת שלום קטנה מאמא, ואנחנו נאחל לרון הרבה הצלחה בגיוס.
רון שניידר: תודה.
עומר פרנקל: וגם נקווה שנוכל לפגוש אותך בהמשך השנה, לראות איך התאקלמת. תודה.
עודד מנשה: תשמע, אני אדאג שאמא תבוא עם הסירים, לפחות אחת לחצי שנה, והיא תבוא לבקר אותך בשבתות.
רון שניידר: כן.
עודד מנשה: המון, שיהיה בהצלחה, כל הכבוד, ואני גאה בך.
רון שניידר: תודה.
עודד מנשה: כל הכבוד. עומר, תודה רבה לך.
עומר פרנקל: תודה לך.
עודד מנשה: ואנחנו יודעים שאתה גם עושה הרבה דברים פה מאחורי הקלעים בתוכנית הזאת, כי בלעדיך הרבה קולה של אמא לא היה לנו, אז תודה רבה לעומר פרנקל שהיה איתנו עכשיו, מקדימה, וגם מאחורי הקלעים.
|
