ארז חלפון סגן יו"ר ארגון נפש בנפש - העלאת יהודים לארץ מארה"ב ,קנדה ובריטניה
Erez Halfon, Vice Chairman of Nefesh B’Nefesh , on Jews making Aliyah from N. America, Canada and Britian

חני נחמיאס : כבר 8 שנים קיים ארגון נפש בנפש, ועד היום עלו לישראל באמצעותו למעלה
מ-23,000 עולים חדשים מארה"ב קנדה ואנגליה. שלום לסגן יו"ר הארגון ארז חלפון, שלום לך.
ארז חלפון : שלום שלום.
חני נחמיאס : ושלום לסטנד אפיסט בנג''י לוויט שעלה לארץ לפני 4 שנים.
בנג''י לוויט, סטנד אפיסט : שלום.
חני נחמיאס : ארז, ברשותך כמה מילים על הארגון נפש בנפש.
ארז חלפון : בדיוק כפי שאמרת, הארגון הוקם בשנת 2001 על ידי טוני גלברט והרב יהושוע פס, וזה ארגון שקם כדי לתת מענה לאותם יהודים בצפון אמריקה, קנדה ולאחר מיכן אנגליה, שרצו לבוא למדינת ישראל, חששו פחדו, והארגון הזה קם כדי לסייע להם לבוא למדינת ישראל, גם כדי לטפל ולעשות גשר על הבעיות הבירוקרטיות שכפי שכולנו יודעים, וגם על מנת כדי ללכת להסביר ולתת את כל המידע שצריך, על מנת לשכנע את אותן משפחות לבא ארץ.
חני נחמיאס : בעצם אתה אומר שהגורמים הממשלתיים סירבלו את מה שאתם בעצם פתרתם די בקלות?
ארז חלפון : נכון מאוד. אנחנו עומדים מול המשרדים הממשלתיים, מפשטים את העבודה, מביאים אותה אלינו, מביאים את הפקידים הממשלתיים אלינו למשרד, על מנת שהעולה מגיע ארצה, הוא מקבל שטיח שבו נותנים לו את כל השירותים, והוא לא צריך לאחר מיכן להתחיל לרדוף ולחפש, אלא ישר להתחיל את חייו, וכמובן עולה שמתחיל את חייו בישראל, זה לא דבר קל, לא דבר פשוט, אם אנחנו היינו נוסעים היום לחו"ל, גם לנו היה קשה, ואנחנו באים כדי להקל על המלאכה.
חני נחמיאס : ובכל זאת בשביל הפעילות הזאת צריך המון כסף, מאין מגיע המימון?
ארז חלפון : אז באמת, המימון מגיע קודם כל כמובן מיו"ר הארגון טוני גלברט, ומתורמים אמריקאים שדואגים למדינת ישראל, דואגים לאותם עולים, ובאמת נכנסו לארגון עם הקמתו, ועוזרים לנו כדי להפעיל את כל מה שצריך להפעיל וצריך להפעיל הרבה מאוד דברים. גם המדינה בחלק מאוד מאוד קטן לצערי, אני אמנם חדש בארגון, אבל המדינה גם לא נותנת עדיין את מה שצריך, כי בסופו של דבר העולים האלה מגיעים אליה למדינת ישראל, לנפש בנפש, ולא למישהו פרטי.
חני נחמיאס : ואני מבינה שמדינת ישראל מאוד מאושרת מגל העליה הנפלא הזה, כי התל"ג התוצר הלאומי הגולמי ממש עלה בעקבות אותה עליה.
ארז חלפון : אנחנו עשינו, לקחנו את חברת דה לואיט שתעשה מחקר באמת על אותם עולים שהגיעו מצפון אמריקה שבהם הארגון מטפל, ואני יכול להגיד לך שתרומתם למשק הישראלי נאמדת בכמעט מיליארד שקל. מעבר ל-300 מיליון שנכנסים לתעשיית התיירות כי כמובן בני משפחות של אותם עולים נמצאים עדיין בארה"ב קנדה ואנגליה, והם באים לבקר אותם, והעליה לישראל היא קודם כל דבר, אני תמיד אמרתי את זה, גם בתפקידי הקודם כמנכ"ל משרד הקליטה, כי חוסן בטחוני, כלכלי, חברתי, ולאומי של מדינת ישראל מכל הבחינות, ומדינת ישראל צריכה לעשות הרבה יותר כדי לעשות למען העולים ולהביא לכאן את אלפי העולים שרוצים להגיע ארצה.
חני נחמיאס : אין ספק. אני מסכימה לכל מילה שאמרת עכשיו. ומן הסתם גם בנג''י מסכים איתך, כי הוא עשה את כל מה שאתה המלצת, והנה הוא פה. בנג''י, נולדת בדאלס, בטקסס,
בנג''י לוויט : כן.
חני נחמיאס : מתי בעצם הגעת לישראל בפעם הראשונה?
בנג''י לוויט : פעם ראשונה בגיל בן 15, 1990, לפני כמעט 20 שנה.
חני נחמיאס : והחוויה הראשונית שלך היתה נעימה?
בנג''י לוויט : כן. ממש. באתי בתוכנית של תנועת נוער שלי עם הרבה חברים, ומה שאני זוכר שזה היה ממש משמעותי, ומה זה עשה לי, זה גרם לי לחזור עוד פעם באתי לשנה לפני אונ'', ואחרי כל חוויה, זה היה יותר יותר משמעותי.
חני נחמיאס : והפעם השניה שהגעת לארץ היתה אחרי שכבר חזרת, התנסית בכלל בדברים אחרים, פשוט התגעגעת.
בנג''י לוויט : כן. מה התגעגעתי לארה"ב?
חני נחמיאס : לא. התגעגעת אלינו, נסעת לארה"ב כי חזרת הביתה, אבל התגעגעת הביתה, והביתה במקרה הזה זה דווקא ארץ ישראל שלנו.
בנג''י לוויט : כן.
חני נחמיאס : אז החלטת לשוב.
בנג''י לוויט : כן.
חני נחמיאס : מה היה התפקיד שלך ביהודה הצעיר?
בנג''י לוויט : עשיתי כל מיני דברים, העבודה האחרונה שעשיתי בארה"ב, הייתי סגן מנהל בתוכניות קיץ לישראל ואז יש כל מיני תוכניות פה של נוער ותגלית דברים כאלה.
חני נחמיאס : נכון.
בנג''י לוויט : אז עשיתי, ...
חני נחמיאס : אולי אתה בכלל מכיר את הבת שלי, הבת שלי היתה בתגלית ואת כל העבודה שאתם עושים, היא עשתה דרך הצופים גם בינג ג''ודה, היתה גם במחנות קיץ בארה"ב, וגם בתגלית, וגם היא התרשמה בדיוק כמוך ארז, שזאת פעילות שהיא יקרה מפז. וכשאני רואה את בנג''י, אז אני מבינה כמה חשוב לנו להביא את האנשים האלה הנה.
ארז חלפון : תראי, אני יכול להגיד לך, כמובן בנג''י יושב כאן לידי, אבל כשאת מגיעה לשדה התעופה בטקסים המרוכזים שאנחנו עושים, ואת רואה את מאות המשפחות מגיעים ארצה, ואז את מדברת איתם, מה עשית? מגיעים לפה משפחות שעוזבים בתים, עוזבים עסקים, עוזבים משפחות עם המזוודה, כמובן שאר הציוד מגיע אחר כך עובר את המכס ומגיע, ואת מתחילה לדבר. ויש שמה מכל הסוגים. מנתחים, רופאים, חוקרים, עורכי דין, רואי חשבון, סטנד אפיסטים, מלחיי הארץ, פשוט אי אפשר לתאר. אנשים שמגיעים לכאן, מתאקלמים פה בצורה מהירה.
חני נחמיאס : התאקלמת בנג''י? אתה מרגיש כבר חלק מהחבר''ה? אתה אחי?
בנג''י לוויט : כן, זה לוקח זמן. אבל אחרי כל שנה אני מרגיש יותר ויותר בבית פה.
חני נחמיאס : העברית שלך היא מכאן מאולפן, או שגם בבית דיברת?
בנג''י לוויט : גם וגם. ידעתי שאני עובר איזה תהליך. אני חשבתי ש,
חני נחמיאס : אפשר להצחיק גם בעברית?
בנג''י לוויט : זה קשה, אבל כשאני מצליח זה ממש משמעותי.
חני נחמיאס : אני יודעת שרחובות בישראל, נקראים בשמות קצת משונים, לפחות עבורך.
בנג''י לוויט : כן, זה מצחיק אותי. כי אני חושב למה זה כל כך מלחיץ לגור בישראל? יש כלכלה, ויש מצב, אבל יש גם השמות של רחובות. כי בארה"ב זה שמות רגועות כאילו ניידרין וויי, ווספרין וולו מיין סטריט פה מלחמת ששת הימים. מה זה?
חני נחמיאס : או ניצולי שואה, או אנשים מתים, או שמות של קרבות ורחובות. כן, זה מלחיץ. אבל האווירה פה היא גם לפעמים קצת מלחיצה. איך אתה מסתדר עם החדשות, עם ה, אתה יודע, עם הקצב של החיים פה?
בנג''י לוויט : יש בעיות בכל מקום. אני תמיד עושה כאילו סוג של הסברה לישראלים, אם אנשים פה חושבים שחיים בארה"ב פרפקט, וכולם עשירים, זה הם חיים בסרט. יש אולי, אין כאילו אותו שווה בכסף, אבל יש שווה בדברים אחרים, משפחה קהילה חגים, 
חני נחמיאס : הגעת לארץ עם המזוודות, עם התיקים, איך היו הבדיקות? לא שבארה"ב זה פשוט.
בנג''י לוויט : אה, כאילו,
חני נחמיאס : הבדיקות הבטחוניות. הסקיוריטי.
בנג''י לוויט : מצחיק, אני כבר רגיל לזה, פעם ראשונה בשדה תעופה בארה"ב זה קצת מוזר, הכל שאלות, איפה למדת עברית אולפן? יש לך אחות? מה? ... מה אני עושה? שאלות מוזרות.
חני נחמיאס : איך האוכל?
בנג''י לוויט : ממש טעים. ממש,
חני נחמיאס : כן, טוב לך? למה אתה מתגעגע בכל זאת שם בבית המקורי?
בנג''י לוויט : משפחה וחברים. זהו. יש הכל פה.
חני נחמיאס : אז צריך לייבא אותם. זה בדיוק מה שארז רוצה, להביא את כל המשפחה והחברים אחריך, ואז גל העליה ממש ימלא את המדינה מן צפון עד דרום. יש מחשבות כאלה לאחיות ההורים שנשארו מאחור?
בנג''י לוויט : אחותי אף פעם לא היתה פה בחיים. היא בת 43,
חני נחמיאס : באמת?
בנג''י לוויט : אז לאט לאט, ביקור אחד. נתחיל עם זה, ואחי לא היה פה יותר מ-20 שנה. אז אני המשוגע במשפחה שלי.
חני נחמיאס : אתה המשוגע, הם חושבים שאתה משוגע?
בנג''י לוויט : אולי לפני זמן כן, אבל עכשיו הם גרים, הם רואים איך אני,
חני נחמיאס : שאתה מאושר.
בנג''י לוויט : כן,
חני נחמיאס : בוא נחזור רגע לשבוע הראשון שלך פה. נחתת, ידעת לאן אתה הולך? היו לך חברים? היתה לך תוכנית?
בנג''י לוויט : כן, הייתי פה 10 פעמים,
חני נחמיאס : לפני שהחלטת ממש לעלות לפה.
בנג''י לוויט : והיו לי הרבה חברים, ופשוט הייתי, זה נשמע קיצ''י לישראלי, אבל הייתי בחלום. אמרתי אני ישראלי, אני ישראלי, יש לי תעודת זהות.
חני נחמיאס : אתה יודע, יש לי בן דוד אליוט נחמיאס, שעלה מלוס אנג''לס, נולד וגדל שם, גם עשה עליה בעצם לבד, הוא כבר 5 שנים פה, ולפני שנתיים אני חושבת היו הבחירות, הוא שלח לי אס.אם.אס. אני ישראלי אמיתי. בחרתי. יצא לך להרגיש ישראלי אמיתי? ואם כן מתי?
בנג''י לוויט : היתה לי תמונה בפייס בוק עם כששמתי את הדף בקופסא בבחירות, כל הזמן, כל כמה חודשים יש לי רגע של וואו, מה קרה, אני קצת, לאט לאט הופך להיות יותר ישראלי.
חני נחמיאס : עברת פה יום זיכרון, יום שואה?
בנג''י לוויט : כן. יום הזיכרון זה אחד מהימים הכי משמעותיים והכי קשים. כי אני מרגיש פה אאוט סיידר, אני לא מכיר את אף אחד שנפצע במלחמה, אין לי משפחה פה, זה מוזר הדבר. לאט לאט כל שנה אני הופך ליותר ויותר לישראלי. לאט לאט.
חני נחמיאס : מה הכי חשוב לכם בארגון נפש בנפש, לתת לעולים האלה?
ארז חלפון : תראי, לנו חשוב לתת להם מהרגע הראשון את הבטחון. את השקט. לתת להם להיכנס ישר לחיים של מדינת ישראל שכפי שאנחנו יודעים הם לא חיים פשוטים, ז"א מגיעים, ישר כאן מתחילים לרוץ. כשאנחנו נוחתים בארה"ב, שקט, את מגיעה, את כמעט ולא שומעת כלום. ופה ישר נכנסים. אז אנחנו ראשית מפשטים. אנחנו גם ממליצים לעולים ועוזרים להם לבוא לפני העליה למדינת ישראל כדי להכיר, לראות את השכונות, לראות את הערים, לראות את הבתי ספר שהם רוצים לגור, אני יכול להגיד לך רק הבוקר, אני מקבל 4 פניות ממשפחות בארה"ב, אנחנו רוצים לבוא. לאן? אני מתחיל לענות להם באי מייל, לרעננה? לירושלים? למודיעין? זה לא דבר פשוט. אנחנו מבקשים מהם תבואו קודם. תראו בעיניים שלכם מכוונים אותם, לאחר מכן כפי שאמרתי לתת להם גשר מעל הבירוקרטיה, לפחות בהתחלה, הרי כל עולה יגיע לבירוקרטיה,
חני נחמיאס : נכון,
ארז חלפון : כשהוא ירצה לקנות את הדירה, או להוציא נוסח טאבו. אבל לפחות את השוק הראשוני, לפשט אותו,
חני נחמיאס : את החיבוק הראשוני, לתת את הכלים.
ארז חלפון : החיבוק, לתת לו את היועץ האישי שמלווה אותו, לאן לקחת את האוטו למוסך, ועם איזה רכבת מגיעים לירושלים ואיזה קו אוטובוס מגיע לאונ'', ולכוון אותם למלגות שאם הם רוצים ללמוד תואר ראשון, שהמדינה, ולתת להם את החיבוק הזה, שבעקבות אותו חיבוק ואותו יחס, בסופו של דבר, כפי שבנג''מין אמר, המשפחות שומעות. החברים יודעים,
חני נחמיאס : והם אלו שיבואו.
ארז חלפון : והם אלה שיבואו לאחר מיכן, וזאת המטרה שלנו.
חני נחמיאס : אין ספק מטרה חשובה. תודה רבה לארז, תודה רבה לבנג''י, וולקם הום.
ארז חלפון : תודה, תודה רבה.