מיה בנגל : אנחנו, ציונות מרגשת, אולי כך הייתי מכנה את האייטם הבא. שלום לך גליה ניסנבאום.
גליה ניסנבאום : שלום.
מיה בנגל : את ממש משדה התעופה מגיעה ישר הנה.
גליה ניסנבאום : כן.
מיה בנגל : אז תסבירי לנו למה.
גליה ניסנבאום : טוב, אז קוראים לי גליה ואני מלוס אנג''לס. ואני באה מקהילה יהודית ענקית, קהילה מאוד תומכת, קהילה מאוד ציונית, והייתי במחנה קיץ ציוני, הייתי בבתי ספר...
רונן ברגמן : גדלת באוירה ציונית.
גליה ניסנבאום : כן.
רונן ברגמן : להורים שחיים שם.
גליה ניסנבאום : כן.
רונן ברגמן : ואת גם בת יחידה.
גליה ניסנבאום : כן.
מיה בנגל : ואת עושה עליה לבד?
גליה ניסנבאום : כן, עשיתי, הגעתי היום וזה בעצם סיפור קשה מאוד, הייתי במכינה קדם צבאית שנה שעברה.
רונן ברגמן : בת כמה את?
גליה ניסנבאום : בת 18.
רונן ברגמן : אני יודע שלא שואלים אשה... טוב רגע, ואת עכשיו עולה עם עוד 85 עולים חדשים.
גליה ניסנבאום : כן.
רונן ברגמן : אנחנו רואים את שמעון פרס מנשק עולים אחרים אני מעריך. את מתגייסת עוד מעט לצה"ל.
גליה ניסנבאום : כן.
רונן ברגמן : ומתי הודעת להורים שאת עולה?
גליה ניסנבאום : לפני כמה חודשים, שיתפתי אותם בכל התהליך כי היה לי מאוד חשוב שהם יבינו את זה כי ידעתי שכמה שיותר אני אשתף אותם יהיה להם יותר קל לקבל את זה, כי ברור שזה דבר כזה, אבל הם גם די ציפו את זה, כי התשוקה שלי והם יודעים שזה חלק ממני ושלא יכולתי לחכות עם זה.
מיה בנגל : הם בירכו אותך...
גליה ניסנבאום : כן.
מיה בנגל : או שהם אמרו לך, ניסו לשכנע אותך להישאר?
גליה ניסנבאום : זה מחולק כזה, ברור ש... כאילו קשה להם אבל, קשה להם שאני רחוקה, לא שאני כאן, הם יודעים שזה המקום הנכון בשבילי ושאני עושה מה שנכון בשבילי.
מיה בנגל : אז שאלה אחת קצרה ואנחנו לא נפרדים ממך, אבל מה היית רוצה לעשות בצבא?
גליה ניסנבאום : בינתיים אני הכי מעוניינת בלהיות מש"קית נפגעים.
מיה בנגל : אז אני קראתי את זה בתחקיר, זה מאוד מסקרן, אבל אנחנו נתעניין בזה בהמשך, אנחנו רק צריכים להיפרד קודם כל מהערוץ הראשון. אנחנו ממשיכים כאן בערוץ 23 כאן עם גליה, וגם נהיה עם הנסיון להילחם עם המגפות הבולטות של המאה ה- 21, השמנה והפרעת קשב. וד"ר עופר כספי יסביר הצלחה מפתיעה של מלחמה בדלקות באמצעים טבעיים ולא באנטיביוטיקה. וגם כמובן הצגה חדשה שהבטחנו, "מי דואג לילד", עם ירדן בר כוכבא ודורון תבורי. תשדירים וחוזרים.
* * * * *
מיה בנגל : לפני שיצאנו לתשדירים שאלתי אותך מה את רוצה לעשות בצבא, ואמרת שאת רוצה להיות מש"קית נפגעים. קודם כל איך את יודעת בכלל על התפקיד המאוד הספציפי הזה?
גליה ניסנבאום : האמת היא שפגשתי קצין שנה שעברה באיזה שהוא סמינר שזה סיפור אחר, ושאלתי אותו אם יש איזה שהוא תפקיד שמתעסק בטראומה ועם חיילים שבשלב המאוד קשה הזה, והוא סיפר לי על התפקיד של מש"קית נפגעים, וזה הדליק אותי ונראה לי שזה, זה תפקיד... באמת מדברים המון על הקטע הזה בצבא של הפיגועים ואלה שנפלו ולדעתי זה מאוד חשוב, הייתי רוצה לעשות את זה מאוד.
רונן ברגמן : עכשיו נשאל בכל זאת למה. הרי יכולת, אני מתאר לעצמי שהכלכלה האמריקאית, ההשכלה שם, ההורים שם, הבית החם, האוהב המפנק, המרווח כלכלית, כל אלו יכלו להבטיח לך עתיד נוח מאוד בארה"ב.
גליה ניסנבאום : זה בכלל לא ענין של כלכלה, זה ענין של מה משמעותי לי בחיים ומה אני יכולה לתרום ומה אנשים יכולים לתרום לי, ובשבילי הקהילה היהודית פה זה הדבר הכי חשוב בעולם, וזה ענין של אם לא עכשיו אז מתי, ולא הייתי יכולה לחכות עם זה. וזה מאוד חשוב, זה לא קשור לכלכלה או איזה עבודה יותר נוח לעשות שם.
רונן ברגמן : מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?
גליה ניסנבאום : אין לי מושג.
רונן ברגמן : אבל בישראל.
גליה ניסנבאום : כן.
רונן ברגמן : איזה כיף לשמוע את זה. גליה תודה, בהצלחה. גיוס קל ונעים.
גליה ניסנבאום : תודה.