בשבוע שעבר הוזמנו לקבל את פניו של קרוב משפחה צעיר שעלה בגפו לארץ מארצות הברית. רבות שמעתי על ארגון "נפש בנפש" שלקח על עצמו לעודד ולארגן את עליית יהודי צפון אמריקה. אבל עד שלא רואים את זה בעיניים – לא מבינים איזה דבר מדהים החבר'ה האלה עושים. האמת – לא היה לי שום חשק לוותר על רכיבת הבוקר שלי בכדי לשמוע את ביבי מדבר בשבע בבוקר. העולה שלנו כבר התארח אצלנו פעמים רבות, ולא הבנתי מה זה כבר משנה שהטיסה הפעם היא היא העליה הרשמית. בתוך הציניות הכללית לא הבחנתי שקורה כאן משהו מיוחד, שונה לגמרי. למזלי גררה אותי אשתי באוזן (פחות או יותר) לאירוע – וזה היה שווה הכל.

המטוס שחכרה "נפש בנפש" מתגלגל עד לטרמינל הישן – (טרמינל 1) בנתב"ג. מקבלי הפנים ממתינים לעולים החדשים, ממש על המסלול. תזמורת מנגנת. שרים ורוקדים ופתאום כל הציניות ומלחמות היום יום נושרים להם ולפתע מתגלה שוב הציונות הישנה במובן האמיתי והטוב ביותר של המילה. כל המחזה הזה פרט אצלי על מיתרים ישנים שכבר החלו להחליד. פתאום צפים שוב ועולים היסודות.

ממש לא התכוננתי לזה אבל פתאום פרצו לי דמעות מהעיניים שניסיתי להסתיר בתוך המהדורה היומית של הג'רוזלם פוסט שחולקה על ידי הסדרנים הקפדניים של 'נפש בנפש' כדי שלא נשתעמם חלילא עד שהעולים ירדו מן המטוס. אשה אחת – קרן דאב שמה – פנתה אל ראש הממשלה כשנכנס עם פמלייתו, ושאלה אותו מתי נזכה לראות כאן גם את יהונתן פולארד. בתגובה גררו אותה אנשי השב"כ, עצרו אותה והציקו לה במשך שלוש שעות. אבל למזלי, התמקמתי רחוק ככול האפשר בשורות האחוריות, לא הייתי מודע להתרחשות הזו ודבר לא פגם בהתרוממות הרוח שלי.

אחר כך היו נאומים קצרים של ביבי, של שרנסקי ושל ראשי ארגון נפש בנפש. בפתיחת דבריו הזכיר נתניהו עובדה שלא רבים מודעים לה. כפי הנראה, בשנה הקרובה, יגיע מספר היהודים בארץ ישראל לראשונה מזה 2,000 שנה, למספר גדול יותר מזה של מספר היהודים בחו"ל. זה מאוד יפה שביבי הזכיר זאת – אבל הוא פספס בכמעט 1,000 שנה. כבר בימי בית שני היו היהודים בארץ מיעוט מתוך כלל עם ישראל.

אנו עומדים בפני מציאות היסטורית שלא היתה כאן מאז גלות עשרת השבטים וגלות בבל אחריה. יש לעניין משמעויות הלכתיות מרחיקות לכת, זה מושג שנקרא "רוב בניה עליה" -  אבל לא זה המקום להיכנס לזה. מה שמרתק ומצמרר בו זמנית, הוא המספר המוחלט שעליו אנו מדברים. מספר היהודים בארץ הולך ומתקרב לששה מליון. בדרך כלל אני מתרחק מעניינים שמעבר לפרגוד. אבל ברור לגמרי שלמספר ששים ריבוא  - 600,000 – יש משמעות יהודית מיוחדת. זה היה מספר היהודים יוצאי מצריים בגיל צבא, וזה הפרמטר ל 'רשות הרבים' מבחינת הלכות שבת. כלומר מקום שעוברים בו שישים ריבוא הוא הנקרא 'רשות הרבים' מבחינה הלכתית. כלומר מס' יהודים שכזה, יוצר מהות חדשה – וכשזה קורה בארץ ישראל – מהות חיובית חדשה.

בתש"ח

- עם קום המדינה,  חיו בארץ 600,000 יהודים. שישים ריבוא. במלחמת הניסים של ששת הימים, כששוחררה ירושלים, היו כאן שישים ריבוא יוצאי צבא. אינני יודע מה תביא בכנפיה המציאות החדשה הזו של "רוב בניה עליה", ועוד כשהיא מגיע עם מן מספר מוחלט עמוס במשמעות כבדה כל כך של ששה מליון. אבל מילותיו של הנביא ישעיהו שהתנבא פחות או יותר בתקופה שבה אבד הרוב היהודי מן הארץ, אותן מילים שקראנו השבת – מרגשות אותי מאוד.

'ראי ציון, שאי סביב עיניך, ראי כיצד בנייך חוזרים אליך, ואת - ככלה בחופתה עומדת וצופה כיצד חוזרים היהלומים האבודים ומשתבצים אחד אחד בענק שלצוארך'.

למי שנורא חשוב לדעת מה יקרה אחר כך – מומלץ לחזור ולקרוא את ההפטרה שקראנו השבת.