רן יבנאי: גם זה קרה השבוע, מאות עולים חדשים נחתו בארץ, חלקם הגיעו במטרה להתגייס לצה"ל, לא תאמין עומרי. גלעד שנקר מביא כעת את הקולות.
גלעד שנקר: ארבע שנים חלפו מהיום שאדם, בן עשרים, ביקר בארץ במסגרת טיול שנתי של התיכון שלו בניו ג''רזי. מאז הוא לא מפסיק לחלום על היום הזה, היום שבו הוא יעלה לארץ ויתגייס לצה"ל.
אדם: אני מאוד לחוץ אבל אני אוהב את ישראל. אני חושב שזה הדבר הכי טוב בשבילי. אני כבר לא יכול לחכות להתגייס לצבא. אני ממש מקווה ללמוד עברית מהר בצה"ל.
גלעד שנקר: למרות הפחדים והחששות של הוריו הם מלווים אותו לשדה התעופה בגאווה, אבל אדם, רגע לפני העליה למטוס, מדבר על אחיו הקטן, ג''ייק, בן הארבע עשרה, ונשבר.
אדם: אני מאוד אתגעגע לאחי, הוא רק בן ארבע עשרה והוא בדיוק מגיע לגיל שבו הוא מתבגר. זה הזמן שהייתי רוצה להיות שם בשבילו.
גלעד שנקר: למרות הקשיים והחששות המוטיבציה של אדם בשמיים.
אדם: אני רוצה להיות בגולני. אני הולך לעשות גיבוש ויום סיירות. אני יודע שזה עומד להיות קשה, אבל דווקא בגלל שאני מתנדב אני רוצה לעשות את כל מה שאני יכול בשביל ישראל.
גלעד שנקר: בינתיים בני משפחתו של אדם לא מתכוונים לעלות אחריו לישראל. למרות שהוא, מצידו, היה רוצה שזה מה שיקרה. חוץ מאדם על המטוס של ארגון נפש בנפש שנחת שלשום בישראל היו עוד כ-55 צעירים אמריקאים שהפכו בימים האחרונים לישראלים עם מטען ענק של חששות, ציפיות והרבה תקוות שיש להם מכולם.
