200 עולים חדשים, בני כל הגילאים, הגיעו לפני כשבוע מארצות הברית לישראל *
טולי פיקרש נלווה אליהם מרגע עלייתם למטוס בניו-יורק ועד הנחיתה בשלום
בנמל התעופה בן-גוריון. להפתעתו, גילה דרכם כי הציונות לא מתה. היא רק
נמצאת רחוק, מעבר לים
טיסת אל על 3004 מנמל התעופה JFK בניו-יורק לנמל התעופה בן גוריון, תיזכר
כנראה בעיקר בשל רגע ההמראה שלה. שאגות של שמחה, מחיאות כפיים ואפילו
דמעות - מראות וקולות השמורים בדרך-כלל לרגע הנחיתה - הוקדמו הפעם 11
שעות. באותו הרגע בו גלגלי הבואינג ניתקו מגע עם הקרקע בנמל התעופה והמטוס
החל להתרומם לכיוון השמיים, כאילו משום מקום, בתזמון מדויק, ניתן האות
לפרץ גדול של התרגשות. ככה זה כאשר במטוס יושבים למעלה מ-200 יהודים מצפון
אמריקה, שמגשימים חלום ומגיעים לארץ ישראל, לתמיד.
לא היתה שם ציניות וגם לא אדישות. קשה להישאר אדיש נוכח התרגשות
אמיתית של עולים חדשים - התרגשות חיובית, שמחה ומלאת אופטימיות - בין אם
מדובר בעולה צעיר, רק בן שלושה חודשים ובין אם מדובר בעולה חדשה בת 96,
שמבקשת בערוב ימיה להיות קרובה לבתה ונכדתה שהקדימו ועלו לישראל בשנים
האחרונות.
הטיסה המדוברת, שהגיעה לארץ בחמישי שעבר, היתה טיסה מיוחדת של ארגון
"נפש בנפש", הפועל בשש השנים האחרונות להחייאת העליה לישראל ממדינות
המערב. עד כה, הצליחו אנשי הארגון להביא לארץ למעלה מ-13,500 עולים חדשים
מארצות הברית, קנדה ואנגליה, כאשר קרוב למאה אחוזים נשארו כאן לצמיתות. 19
אלף יהודים נוספים מארצות השפע הללו, מחכים ברשימות ההמתנה לעלייתם הצפויה
בעתיד הקרוב. עבור אנשי הארגון, טיסה 3004 היתה טיסת עבודה, כמוה הם חוו כבר 30
פעם במהלך השנים האחרונות. מבחינתם, ההתרגשות והשמחה הם כמעט שגרה
יומיומית. כבר במהלך הטיסה החלה קליטתם המוצלחת של העולים החדשים. אנשי
הארגון, מלווים בנציגי משרד הפנים שהתלוו לטיסה, החלו מיד לאחר ההמראה
בהליך הנפקת תעודות העולה ומילוי שאר הטפסים המתבקשים. הם עברו מנוסע
לנוסע, בשקט, ביסודיות. דאגו לומר מילה טובה ולהכין לקראת הבאות. עליה של
חמישה כוכבים.
עשרות רווקים, כלבים מאולפים
שדה התעופה JFK ניו-יורק. שעות ספורות לפני ההמראה. מסביב המולה רגילה
של שדות תעופה. אנשים עם מזוודות קטנות נעים ונדים בחלל העצום, קולות הרקע
שקטים אך נמרצים, דיילות אדיבות מראות את הדרך למי שאיבד את דרכו,
והחנויות, כמו כל דיוטי-פרי ממוצע ברחבי העולם, מציעות את התמהיל המתבקש
של שוקולד-קולה-בושם במבצע. בתוך כל ההמולה השקטה הזו, מארגנים אנשי ארגון "נפש בנפש" ארוע פרידה לבני משפחותיהם של העולים החדשים.
האווירה נרגשת. המילים פטריוטיות למדי. נעדרות כל ציניות יבשה המוכרת
למי שחי בישראל יותר משבוע. "הייתם מאמינים שאתם עומדים לעלות למטוס
ולהגשים את חלום חייכם?" שואל-קובע הרב יהושע פס, מייסד ומנהל ארגון "נפש
בנפש". "סבי איבד הכל בשואה חוץ מספר קטן של 'שירי ציון' אותו שמר כל
השנים מכל משמר. תמיד הוא אמר לי שזו הנחמה שלו, המחשבות על ישראל. "הרגע הזה כל-כך מרגש בעיני ואני חייב לומר לכם שאתם לא בורחים משום דבר. להפך. קיבלתם מתנה נפלאה להיות תושבי ישראל".
טוני גלברט, היו"ר ומייסד הארגון, מוסיף: "תמיד שואלים אותי האם זה לא
משעמם ואם אני לא מתעייף. ואני עונה שזה לעולם לא משעמם, כי תמיד מדובר
באנשים חדשים ובמשפחות חדשות. צריך לבוא לנמל התעופה כדי לראות איזה
משפחות עולות לישראל. אנו עם אחד, לכולנו מכנה משותף אחד - כולנו יהודים
שמגיעים לחיות בארץ היהודים". האווירה מתחממת. טל ברודי, כדורסלן העבר שעלה לישראל לפני 42 שנה
וניהל כאן קריירה מפוארת, מספר את סיפורו האישי. איך כמעט חתם בקבוצת
אנ.בי.איי, איך התלבט לגבי המשך דרכו ואיך הגיע עם נבחרת הכדורסל
האמריקנית למכביה ונכבש בקסם הישראלי. "אלה היו 42 השנים היפות בחיי", הוא
אומר, ויש בקהל כאלה שכבר כובשים דמעה, "ואני מקווה שגם לכם יהיו שנים
יפות". עוד מילה טובה, עוד חיוך שמבליע את הבכי, והעולים החדשים נפרדים
מבני המשפחה. ביקורת דרכונים, עוד קצת דיוטי-פרי, והטיסה ממריאה. מחיאות
כפיים נשמעות. העבר נשאר מאחור, העתיד לפנינו. כאמור, כללה טיסה 3004 כ-200 עולים חדשים, ביניהם גם תינוק בן יומו
וקשישה ניצולת שואה, ברטה לוינגרג, ילידת הונגריה שקבעה את מגוריה
במונטריאול שבקנדה ועתה, בגיל 96, החליטה להגשים את החלום ולעלות לארץ
ישראל. "מבחינתי זה חלום שהתגשם", אמרה לוינגרג, "אני לא רוצה להיות לבד
במונטריאול. הילדים שלי בישראל והגיע הזמן לבוא הביתה". בתה, מרים פולק
(71), עלתה לישראל מקנדה בחודש אוגוסט האחרון. נכדתה, כוהנה סיגל (44),
עלתה לישראל כבר לפני 36 שנה. כעת ממתינה המשפחה לעלייתן של הנכדה והנינה
שעדיין מתגוררות בקנדה ובכך הם יצליחו להשלים את סגירת המעגל כולו. בנוסף למשפחות ולזוגות שהגיעו לארץ, עלו על הטיסה לישראל גם רווקים
רבים. כמעט מחצית הנוסעים, לא פחות מ-82 רווקים ורווקות (39 בנות ו-43
בנים). בארגון "נפש בנפש" מספרים כי רווקים רבים מבקשים להגיע לישראל
ולבנות כאן את חייהם. בשנים האחרונות, לדבריהם, עלו לארץ במסגרת הארגון לא
פחות מ-3000 רווקים, מתוכם 300 כבר התחתנו, כולל שישה זוגות שהכירו בטיסות
עצמן. למעלה מ-600 תינוקות צברים נולדו בישראל בעקבות החתונות האלו. אנשי
הארגון חוזרים ומשוויצים במספר. אחד הרווקים החדשים הוא יונתן כץ (25), שבניגוד לחבריו דווקא לא עלה
לבדו. יחד עמו עלו לארץ גם שלושת כלביו המאולפים: עוזי, אמילי וסנופי. כץ,
חובש כיפה סרוגה, נולד וגדל במנהטן, והיום הוא מאלף כלבים במקצועו. פגשנו
אותו בנמל התעופה בניו-יורק, ברגעי הפרידה האחרונים מהמשפחה. קשה היה
להישאר אדיש נוכח ההתלהבות ששידר לקראת העליה. "תמיד רציתי לעשות עליה",
הוא מספר. "הוריי מאוד ציונים ולכן יצא שביקרתי פעמים רבות בישראל. הייתי
בקריית יערים, בתל-סטון ואפילו למדתי שנה בישיבה. מאוד נהניתי כאן וידעתי
שיום אחד אני אבוא להשתקע. ברוך השם הרגע הזה הגיע". גם לכלבים המאולפים שלו, מסתבר, יש חלק בהחלטה להגיע לארץ. "ברגע
שהוכשרתי כמאלף כלבים, קראתי הרבה על חשיבותם בישראל באיתור פצצות או
נעדרים. כבר לפני שלוש שנים ביררתי לגבי עליה, אבל אז אמרו לי שאני צריך
קצת יותר ניסיון. לכן, במהלך השנים האחרונות עבדתי עם משטרות ניו-יורק,
טקסס ומסצו'סטס ועתה אני מקווה לתרום את כישוריי גם בארץ". כץ לא מסתפק בדיבורים ולקראת עלייתו לארץ יצר קשר עם צה"ל. הוא הציע
להתגייס ולעזור לעם ישראל יחד עם כלביו. בצה"ל דחו אותו בשל גילו המבוגר
(על אף שהבטיחו כי אם תפרוץ מלחמה, יקראו לו), אבל במשטרה הבטיחו שיבדקו
את האפשרות לצרפו ליחידת הכלבנים שלהם. ש. אתה מגיע לארץ לבד. עד שתמצא עבודה איפה תגור? ממה תתפרנס?
"בהתחלה אני מתכנן לגור בנתניה, ללמוד עברית באולפן ולהתנדב בטיפול
תראפי בעזרת הכלבים לילדים חוסים. סבתה שלי מכהנת כסגנית נשיאת 'אמונה'
בארצות הברית, כך שאני מכיר פה את המנטליות ויודע לקראת מה אני מגיע". ש. ואיך ישתלבו פה הכלבים שלך?
"עוזי הוא כלב מאולף המתמחה באיתור טרוריסטים והרחת חומרי נפץ; אמילי
וסנופי מאולפים לאיתור וחילוץ נעדרים. אני רוצה לעזור לשיפור המצב
הביטחוני בישראל. לא משנה לי איפה זה יהיה - בירושלים, בתל אביב או בכל
עיר אחרת. העיקר שאתרום בכל דרך אפשרית. אני לא מתכנן להיות עשיר, הכסף לא
מעניין אותי. מה שחשוב לי הוא להיות שמח ומאושר בישראל".
ש. הרבה יותר הגיוני להיות שמו ומאושר בארצות הברית. בכל זאת המצב פה מתוח ולחוץ.
"בארצות הברית הכל חומרי ואילו אני מחפש רוחניות. לעשות משהו חשוב עם חיי. את זה אוכל לעשות רק בישראל".
ש. אתה מחפש גם כלה ישראלית?
"בהחלט. אני אדם מאמין, ואני יודע שעל פי מה שהקב"ה מתכנן לי, כך אחיה את חיי".
מהצד מביטים ביונתן בני המשפחה, ההורים והאחות הגאים. "אני מאוד
מתרגש", אומר האב, חיים כץ, צלם חתונות במקצועו. "תמכנו בו ובהחלטתו
לחלוטין. מי יודע, אולי יום אחד נלך בעקבותיו ונעלה גם כן לישראל".
האחת אמבר, שמתגוררת במנהטן, עדיין לא יודעת אם תלך בעקבות אחיה, אבל
היא מבטיחה להגיע לביקורים בישראל. "אני חושבת שהוא קיבל החלטה נפלאה",
היא אומרת. "ואנחנו נמצאים לגמרי מאחוריו". יונתן כץ אולי לא יזכה לשרת בצה"ל אבל 30 מתוך 200 העולים החדשים
יתגייסו לשירות צבאי, כולל ליחידות עילית. ב"נפש לנפש" מציינים בגאווה כי
300 עולים שהגיעו לארץ בשנים הארונות משרתים בצבא, בין היתר ביחידות
מובחרות כמו סיירת מטכ"ל, שייטת, דובדבן ואגוד. "אני רוצה להתגייס לצה"ל,
רק לצנחנים", אמר ניל ריידל (21) מלוס אנג'לס, שהגיע לארץ כמתנדב בימי
מלחמת לבנון השניה. במקרה שלו, הוא מספר, ההחלטה לעלות לארץ ולהתגייס
התקבלה במשפחה ברגשות מעורבים. האב תמך, האימא לא. "אמא לקחה את זה קשה",
הוא מסביר.
"פועלים כעסק לכל דבר"
במהלך הטיסה אני פוגש את טוני גלברט, מייסד ויו"ר הארגון, שלא מפסיק
לפזר חיוכים, לעבור בין האנשים ולהראות התלהבות. אחרי 30 טיסות של עולים
חדשים לארץ, אפשר היה לצפות ממייסד ויו"ר הארגון להתלהב קצת פחות, אבל
גלברט מתרגש כאילו היתה זו הפעם הראשונה. "אני לעולם לא משתעמם", הוא
מסביר. "זה אולי אותו מטוס, אבל תמיד מדובר באנשים אחרים ובחוויות חדשות.
זה מרגש". ש. מה מאפיין את העולים החדשים האלו?
"ציונות. האנשים האלה לא בורחים משום דבר. יש להם הכל ובכל זאת הם
מבקשים לממש את חזון הציונות. הם פונים אלינו כדי שנעלה אותם לישראל". ש. לפני שש שנים, כשהקמתם את הארגון, האמנת שתצליחו להביא כל-כך הרבה עולים חדשים לישראל ממדינות השפע?
"בהתחלה באמת לא הכל הלך חלק וחשבו שאנחנו משוגעים, אבל עם הזמן, ככל
שהצלחנו במשימה וכולם ראו באיזו עליה איכותית וכמותית מדובר, הממשלה החלה
לסייע לארגון. היום משרד הקליטה עוזר לנו במיוחד. אחרי שש שנים, אפשר
להגיד שיש הרבה אבות להצלחה".
ש: איך מתנהל הארגון? איך מביאים את העולים החדשים לארץ?
"אנחנו מסתכלים על הפרויקט כעסק לכל דבר ופועלים בדרך היעילה הטובה
ביותר האפשרית. אנחנו מתמקדים בעליה מארצות הברית, קנדה ואנגליה, ומוצפים
בבקשות ממדינות נוספות כמו אמריקה הלטינית, מקסיקו, ארגנטינה, דרום אפריקה
ואוסטרליה. בהתחלה התלבטנו אם להיענות לפניות אבל בסופו של דבר החלטנו שיש
לנו מספיק עבודה ולא נקריב את איכות העליה רק בשביל המספרים. לא נסכן את
המפעל האדיר הזה. העליה הזו גם תורמת תרומה משמעותית לכלכלה הישראלית".
כאשר גלברט מדבר על "עסק כלכלי לכל דבר" הוא מתכוון, בין השאר,
לנחיתה הרכה ש"נפש בנפש" מארגן לכל העולים החדשים. זו באה לידי ביטוי
בעיקר בנטרול בירוקרטיות מוכרות, הסרת מכשולים ומחסומים כלכליים,
לוגיסטיים, תעסוקתיים וחברתיים כאלה ואחרים המוכרים לעולים שמגיעים לבד.
במסגרת זו, מחכות לעולים החדשים מוניות ביציאה מנמל התעופה בן גוריון,
הלוקחות אותם ישירות לביתם החדש. "המטרה שלנו היא להבטיח את קליטתם
המוצלחת בישראל והנתונים אכן מוכיחים זאת", אומר גלברט ומביא דוגמאות: "כל
הארץ הזדעזעה מזריקת החזיז באולם 'מלחה' במהלך משחק הכדורסל בין הפועל
ירושלים לחולון, אותו חזיז שגרם לקטיעת אצבעותיו של המאבטח במקום. הרופא
שהצליח להציל את ידו של המאבטח הוא עולה חדש שעלה במסגרת 'נפש בנפש'.
במלחמת לבנון האחרונה, מאות מהלוחמים היו עולים חדשים שהבאנו לארץ. היה
לנו עולה שבגיל 22 הגשים חלום להיות בסיירת צנחנים, אחרי שחברו נהרג
במלחמה האחרונה. גם בטיסה הזו יש אנשים שיהיו בעתיד מדענים, רופאים ואולי אפילו ראש ממשלה".
ש. מי האנשים שבוחרים לעלות לישראל?
"'ישראל אמריקן סטייל', כלומר כאלה המייצגים את כל מגוון הדעות, העדות
והמקצועות. על המטוס הזה אפשר למצוא עולים חדשים שעוסקים בכל מגוון
המקצועות: רואי חשבון, רופאים, רוקחים, רופאי שיניים, כירופרקטור,
פסיכולוגים, בנקאים, משפטנים, עורכי דין, עיתונאים, אנשי יחסי ציבור,
אמנים, גננים, נגר, אנשי שיווק, ספרנים, בלשנים, אחיות, יועצי נדל"ן,
אופטימטריסטים, מהנדסים, אנשי מכירות, מעצבים גרפים, מתכנתים ומרפאים
בעיסוק. כולם כאן". ב"נפש לנפש" מציינים בסיפוק כי הם מחזיקים ברשימת המתנה גדולה של
יהודים נוספים המבקשים לעלות לישראל. מדובר בכ-19 אלף עולים מארצות הברית,
קנדה ובריטניה שיצרו קשר מיוזמתם עם הארגון, בבקשה לקבל סיוע ותמיכה בעליה
לארץ בעתיד הקרוב. "אני מקווה שנצליח להביא כמה שיותר אבל זה תלוי
בתקציב", אומר גלברט. "החלום שלי הוא שכל ה-19 אלף שנרשמו, יגיעו פיזית
לישראל בתוך שנתיים עד שלוש שנים".
ש. כמה אנשים לדעתכם עוד אפשר לעלות לארץ ממדינות השפע?
דני איילון, שבעבר שימש כקונסול ישראל בוושינגטון והיום פועל במסגרת
"נפש בנפש": "פוטנציאל העליה מארצות הברית עומד על מאה אלף יהודים. אנחנו
מאמינים שניתן להעלות את כולם עד שנת 2015".
ש. מהיכן מגיע התקציב לעלות כל-כך הרבה אנשים לארץ ולסדר אותם כאן מבחינה בירוקרטית וכלכלית?
דני איילון: "התקציב הוא בהחלט בעיה. יכולנו להביא עולים רבים נוספים
מצפון אמריקה ובריטניה אילו עמד לרשותנו התקציב הנדרש. אבל חסרים לנו 60
מיליון דולר כדי להעלות את כל הממתינים. אנחנו מגייסים תורמים אבל זה לא
פשוט".
תקציב הארגון, מסבירים ב"נפש בנפש" עומד על 12 מיליון דולר, שליש
מתוכו מגיע מממשלת ישראל, והשאר מתרומות. כל עולה מקבל מענק ממוצע של 3000
דולר ומשפחה מקבלת עד 15 אלף דולר.
גרים בכל רחבי הארץ
על-פי נתוני הממשלה, בשנת 2007 עלו לישראל כ-19,330 עולים חדשים.
מדובר בירידה של 9.3 אחוזים בהשוואה לשנת 2006, אז הגיעו לישראל 21,305
עולים. מכלל העולים שהגיעו לישראל בשנת 2007 כ-3,190 עלו מצפון אמריקה
(ארצות הברית וקנדה) והם מהווים כ-16.5 אחוזים מכלל העליה לישראל. מדובר
בעליה של 1.6 אחוזים בהשוואה לאשתקד. גם מבריטניה נרשמה ב-2007 עליה של
1.7 אחוז במספר העולים לישראל באמצעות "נפש בנפש". בארגון מציינים בסיפוק
כי מאז החלו לפעול לפני שש שנים, נרשמת מגמת שיפור תמידי במספר העולים
הבאים לישראל מדי שנה. בסך הכל, לדברי ראשי הארגון, בשש השנים האחרונות עלו לישראל מארצות
הברית, קנדה ובריטניה למעלה מ-13 אלף עולים חדשים, כאשר רק אחוז אחד מתוכם
חזר לארץ המוצא. מדובר בעליה של 81 אחוזים במספר העולים מאותן מדינות. נתון נוסף המלמד על קליטתם המוצלחת של העולים מצפון אמריקה ובריטניה
הוא המיקום הגיאוגרפי שלהם. מתברר כי העולים החדשים התפזרו בכל רחבי הארץ
וקבעו את ביתם החדש בלא פחות מ-135 ערים, יישובים, קיבוצים ומושבים. העולים בטיסה האחרונה לשנת 2007, למשל, יתגוררו בתל אביב, ירושלים,
חיפה, הרצליה, אשדוד, בת ים, באר שבע, קריית מלאכי, רמת בית שמש, רחובות,
ראשון לציון, צפת, נתניה, רעננה, פתח תקווה, מודיעין, חולון, בית שמש
ובקיבוצים. השעות חולפות, הטייס מודיע לנוסעים כי בעוד מספר דקות ננחת בישראל.
האדרנלין מתחיל לזרום, אפשר לחוש ממש את ההתרגשות באוויר. והנה, מלמעלה
כבר אפשר לראות את מדינת ישראל, פרושה כמו ציור בין העננים. הנה תל-אביב,
והנה גם רמת-גן, רמלה, ראשון לציון ורחובות. המטוס מנמיך והעולים החדשים
נצמדים לחלונות. חייהם החדשים כבר כאן, עוד רגע יתחילו. המטוס נוחת, שאגות השמחה ומחיאות הכפיים בהמראה היו, כנראה, רק הפרומו לקראת השמחה הגדולה שמלווה עתה את הנחיתה.
העולים החדשים נפרדים מצוות המטוס, חלקם יורדים מכבש המטוס לאדמת
האספלט של נמל התעופה, ומתכופפים לנשק את האדמה הזו, אדמת ארץ ישראל. טעם
מיוחד, כך נראה, יש לאדמת ארץ הקודש. בשדה התעופה הישראלי ממתינה להם קבלת פנים חגיגית. הישראלים הרי
מומחים בקבלות פנים חגיגיות. חיילים, ילדים, עולים ובני משפחה עומדים שם,
מנופפים בדגלי ישראל ושרים. עולות חדשות פורצות בריקוד הורה לצלילי השיר
"אני מאמין באמונה שלמה" ו"אנו רוצים משיח עכשיו". הישראלים מצטרפים. עוד
חיבוק אחד, עוד נשיקה, עוד טפיחה על השכם. העולים החדשים לוקחים את תיקיהם
הגדולים, ופונים לעבר אולם היוצאים. בחוץ מזג אוויר נאה של חורף ללא חורף.
השמיים כחולים. החגיגות נגמרו. החיים החדשים מתחילים.
מזג אוויר
מידע יהודי
ONLINE שו"ת
אינדקס אתרים